RAMCHAL _ Rabbi Moshe Chaim LUZZATO
RAMCHAL
Rabbi Moshe Chaim Luzzatto (Ramchal) was an Italian Jewish kabbalist, philosopher, poet, and ethical thinker, born in Padua in 1707. He is one of the major figures in the transmission and systematic interpretation of Lurianic Kabbalah.
A central theme of Ramchal’s thought is Divine Unity Yichud Hashem: all of creation, despite its apparent fragmentation, concealment, evil, and contradiction, is governed by one Divine Will and moves toward the ultimate revelation of God’s Unity and the perfection of creation.
Ramchal sought to uncover the inner logic behind Kabbalistic symbolism, explaining the Sefirot, spiritual worlds, Shevirah and Tikkun as structures of Divine governance Hanhagah rather than as independent divine realities.
His major works include Mesillat Yesharim, Derekh Hashem, Da’at Tevunot, Klach Pitchei Chochmah (138 Openings of Wisdom), and Adir BaMarom.
After leaving Italy, he lived briefly in Amsterdam before settling in the Land of Israel, where he died in 1746, traditionally associated with Acre.
138 GATES TO WISDOM - קל"ח פתחי חכמה
Klach Pitchei Chochmah (קל"ח פתחי חכמה) is one of Ramchal's most systematic presentations of Kabbalah.
Its purpose is not simply to describe the Sefirot and the spiritual worlds, but to explain what the complex symbolic language of Lurianic Kabbalah actually means in terms of Divine governance הנהגה.
Its purpose is not simply to describe the Sefirot and the spiritual worlds, but to explain what the complex symbolic language of Lurianic Kabbalah actually means in terms of Divine governance הנהגה.
The fundamental key is established immediately in the first Opening:
Behind the entire multiplicity of creation stands one Supreme Will הרצון העליון.
Nothing possesses an autonomous will or power independent of God.
The entire Kabbalistic structure must therefore ultimately be understood as the unfolding of this single Divine Will through the government of creation.
Behind the entire multiplicity of creation stands one Supreme Will הרצון העליון.
Nothing possesses an autonomous will or power independent of God.
The entire Kabbalistic structure must therefore ultimately be understood as the unfolding of this single Divine Will through the government of creation.
This is why, for Ramchal, Kabbalah is fundamentally connected to Emunah and Yichud (faith and Divine Unity).
Its purpose is not merely to map invisible worlds, but to understand how apparently contradictory realities _good and evil, concealment and revelation, judgment and mercy, destruction and repair_ can all exist within a universe ultimately governed by one Divine purpose.
Its purpose is not merely to map invisible worlds, but to understand how apparently contradictory realities _good and evil, concealment and revelation, judgment and mercy, destruction and repair_ can all exist within a universe ultimately governed by one Divine purpose.
A second fundamental principle is that God's ultimate intention is good.
The existence of evil therefore does not imply the existence of an independent force opposed to God.
Evil belongs to a temporary order in which Divine Unity is concealed. Its eventual overcoming allows the Yichud of God to become manifest. Greenbaum's structural synopsis identifies the first major section precisely as the relationship between God's Oneness, His desire to bestow good, and the role of evil in the revelation of that Oneness.
The existence of evil therefore does not imply the existence of an independent force opposed to God.
Evil belongs to a temporary order in which Divine Unity is concealed. Its eventual overcoming allows the Yichud of God to become manifest. Greenbaum's structural synopsis identifies the first major section precisely as the relationship between God's Oneness, His desire to bestow good, and the role of evil in the revelation of that Oneness.
From there, Ramchal explains the Sefirot. They are not God Himself, nor independent divine beings.
They belong to the ordered system through which the Divine Will governs creation.
The visible forms used by Kabbalah are therefore symbolic. Ramchal explicitly rejects any corporeal understanding of the Sefirot and explains prophetic forms as representations through which spiritual realities become intelligible to human consciousness.
They belong to the ordered system through which the Divine Will governs creation.
The visible forms used by Kabbalah are therefore symbolic. Ramchal explicitly rejects any corporeal understanding of the Sefirot and explains prophetic forms as representations through which spiritual realities become intelligible to human consciousness.
Kabbalistic imagery is the language of the system, not its literal physical reality.
Thus Igulim and Yosher, for example, are not physical circles and lines existing somewhere in heaven.
Ramchal interprets them as expressions of different modes of Divine governance: Igulim express a more encompassing/general order, while Yosher expresses differentiated governance through Chesed, Din and Rachamim (Kindness, Judgment and Mercy).
Ramchal interprets them as expressions of different modes of Divine governance: Igulim express a more encompassing/general order, while Yosher expresses differentiated governance through Chesed, Din and Rachamim (Kindness, Judgment and Mercy).
The same principle governs his explanation of Adam Kadmon.
Adam Kadmon is not a primordial physical human being.
It represents the first ordered manifestation of the emanated light in the configuration of the ten Sefirot according to the pattern called דמות אדם: the likeness/form of Man.
Ramchal connects this structure with the four letters of the Divine Name, under which the subsequent orders of Divine governance unfold.
Adam Kadmon is not a primordial physical human being.
It represents the first ordered manifestation of the emanated light in the configuration of the ten Sefirot according to the pattern called דמות אדם: the likeness/form of Man.
Ramchal connects this structure with the four letters of the Divine Name, under which the subsequent orders of Divine governance unfold.
The book then guides the reader through the major structures inherited from the Ari:
Ein Sof → Tzimtzum → Reshimu → Kav → Sefirot → Igulim and Yosher → Adam Kadmon → AV/SAG/MAH/BAN → Olam HaNekudim → Shevirat HaKelim → Tikkun → Partzufim → the ordered worlds and their governance.
But Ramchal's originality lies precisely in refusing to leave these as an obscure catalogue of cosmic mechanisms.
He continually asks: What does this structure reveal about the way God governs creation?
The Shevirah (breaking of the vessels), therefore, is part of the explanation of how deficiency, fragmentation and the possibility of evil enter the created order.
Tikkun is the ordered reconstruction through which creation progressively becomes capable of fulfilling its intended purpose.
Tikkun is the ordered reconstruction through which creation progressively becomes capable of fulfilling its intended purpose.
The elaborate Lurianic cosmology consequently becomes, in Ramchal's hands, a philosophy of history and Divine Providence.
Creation is moving somewhere.
The present condition of reality:mixture of good and evil, concealment, fragmentation, mortality and imperfection, is not its final state.
The entire system moves toward Tikkun, in which the Divine purpose becomes progressively revealed and the apparent independence of opposing forces is ultimately overcome by the revelation of Yichud.
This connects Klach Pitchei Chochmah very closely with Da'at Tevunot.
Da'at Tevunot explains the same fundamental vision primarily through a philosophical dialogue about Providence, evil, human history and perfection.
Klach Pitchei Chochmah explains it through the technical architecture of Kabbalah.
In other words, Da'at Tevunot asks: What is God doing with creation?
Klach Pitchei Chochmah asks: How does the symbolic architecture of the Ari describe that process?
This is also why the book is particularly important for understanding Ramchal.
He is not merely transmitting the Ari's terminology. He is attempting to reveal the conceptual unity behind it.
He is not merely transmitting the Ari's terminology. He is attempting to reveal the conceptual unity behind it.
Even the Sefirot are understood according to this principle. Ramchal distinguishes between the fundamental existence of the structure, rooted in Keter and the Supreme Will, and the intelligible unfolding of its governance beginning with Chochmah. Opening 15 explicitly states that one cannot ask for the reason behind the primordial foundation itself because it depends upon the Supreme Will, whereas one can investigate how the subsequent levels operate in the governance of the worlds.
The central vision
If I condense the 138 Gates into one synthesis — this paragraph is my synthesis of the structure, not a quotation from Ramchal — it would be: All multiplicity emerges within one Divine Will.
Creation passes through concealment, differentiation, judgment, fragmentation and repair, but none of these constitutes an independent reality outside God's sovereignty. The structures described by Kabbalah — Sefirot, worlds, Adam Kadmon, Shevirah, Partzufim and Tikkun — describe the ordered processes through which Divine governance leads a seemingly fragmented creation toward its ultimate perfection and toward the complete revelation of Divine Unity.
DAAT TVUNOT - קל"ח פתחי חכמה
Klach Pitchei Chochmah (קל"ח פתחי חכמה) is one of Ramchal's most systematic presentations of Kabbalah.
Its purpose is not simply to describe the Sefirot and the spiritual worlds, but to explain what the complex symbolic language of Lurianic Kabbalah actually means in terms of Divine governance הנהגה.
Its purpose is not simply to describe the Sefirot and the spiritual worlds, but to explain what the complex symbolic language of Lurianic Kabbalah actually means in terms of Divine governance הנהגה.
The fundamental key is established immediately in the first Opening:
Behind the entire multiplicity of creation stands one Supreme Will הרצון העליון.
Nothing possesses an autonomous will or power independent of God.
The entire Kabbalistic structure must therefore ultimately be understood as the unfolding of this single Divine Will through the government of creation.
Behind the entire multiplicity of creation stands one Supreme Will הרצון העליון.
Nothing possesses an autonomous will or power independent of God.
The entire Kabbalistic structure must therefore ultimately be understood as the unfolding of this single Divine Will through the government of creation.
This is why, for Ramchal, Kabbalah is fundamentally connected to Emunah and Yichud (faith and Divine Unity).
Its purpose is not merely to map invisible worlds, but to understand how apparently contradictory realities _good and evil, concealment and revelation, judgment and mercy, destruction and repair_ can all exist within a universe ultimately governed by one Divine purpose.
Its purpose is not merely to map invisible worlds, but to understand how apparently contradictory realities _good and evil, concealment and revelation, judgment and mercy, destruction and repair_ can all exist within a universe ultimately governed by one Divine purpose.
A second fundamental principle is that God's ultimate intention is good.
The existence of evil therefore does not imply the existence of an independent force opposed to God.
Evil belongs to a temporary order in which Divine Unity is concealed. Its eventual overcoming allows the Yichud of God to become manifest. Greenbaum's structural synopsis identifies the first major section precisely as the relationship between God's Oneness, His desire to bestow good, and the role of evil in the revelation of that Oneness.
The existence of evil therefore does not imply the existence of an independent force opposed to God.
Evil belongs to a temporary order in which Divine Unity is concealed. Its eventual overcoming allows the Yichud of God to become manifest. Greenbaum's structural synopsis identifies the first major section precisely as the relationship between God's Oneness, His desire to bestow good, and the role of evil in the revelation of that Oneness.
From there, Ramchal explains the Sefirot. They are not God Himself, nor independent divine beings.
They belong to the ordered system through which the Divine Will governs creation.
The visible forms used by Kabbalah are therefore symbolic. Ramchal explicitly rejects any corporeal understanding of the Sefirot and explains prophetic forms as representations through which spiritual realities become intelligible to human consciousness.
They belong to the ordered system through which the Divine Will governs creation.
The visible forms used by Kabbalah are therefore symbolic. Ramchal explicitly rejects any corporeal understanding of the Sefirot and explains prophetic forms as representations through which spiritual realities become intelligible to human consciousness.
Kabbalistic imagery is the language of the system, not its literal physical reality.
Thus Igulim and Yosher, for example, are not physical circles and lines existing somewhere in heaven.
Ramchal interprets them as expressions of different modes of Divine governance: Igulim express a more encompassing/general order, while Yosher expresses differentiated governance through Chesed, Din and Rachamim (Kindness, Judgment and Mercy).
Ramchal interprets them as expressions of different modes of Divine governance: Igulim express a more encompassing/general order, while Yosher expresses differentiated governance through Chesed, Din and Rachamim (Kindness, Judgment and Mercy).
The same principle governs his explanation of Adam Kadmon.
Adam Kadmon is not a primordial physical human being.
It represents the first ordered manifestation of the emanated light in the configuration of the ten Sefirot according to the pattern called דמות אדם: the likeness/form of Man.
Ramchal connects this structure with the four letters of the Divine Name, under which the subsequent orders of Divine governance unfold.
Adam Kadmon is not a primordial physical human being.
It represents the first ordered manifestation of the emanated light in the configuration of the ten Sefirot according to the pattern called דמות אדם: the likeness/form of Man.
Ramchal connects this structure with the four letters of the Divine Name, under which the subsequent orders of Divine governance unfold.
The book then guides the reader through the major structures inherited from the Ari:
Ein Sof → Tzimtzum → Reshimu → Kav → Sefirot → Igulim and Yosher → Adam Kadmon → AV/SAG/MAH/BAN → Olam HaNekudim → Shevirat HaKelim → Tikkun → Partzufim → the ordered worlds and their governance.
But Ramchal's originality lies precisely in refusing to leave these as an obscure catalogue of cosmic mechanisms.
He continually asks: What does this structure reveal about the way God governs creation?
The Shevirah (breaking of the vessels), therefore, is part of the explanation of how deficiency, fragmentation and the possibility of evil enter the created order.
Tikkun is the ordered reconstruction through which creation progressively becomes capable of fulfilling its intended purpose.
Tikkun is the ordered reconstruction through which creation progressively becomes capable of fulfilling its intended purpose.
The elaborate Lurianic cosmology consequently becomes, in Ramchal's hands, a philosophy of history and Divine Providence.
Creation is moving somewhere.
The present condition of reality:mixture of good and evil, concealment, fragmentation, mortality and imperfection, is not its final state.
The entire system moves toward Tikkun, in which the Divine purpose becomes progressively revealed and the apparent independence of opposing forces is ultimately overcome by the revelation of Yichud.
This connects Klach Pitchei Chochmah very closely with Da'at Tevunot.
Da'at Tevunot explains the same fundamental vision primarily through a philosophical dialogue about Providence, evil, human history and perfection.
Klach Pitchei Chochmah explains it through the technical architecture of Kabbalah.
In other words, Da'at Tevunot asks: What is God doing with creation?
Klach Pitchei Chochmah asks: How does the symbolic architecture of the Ari describe that process?
This is also why the book is particularly important for understanding Ramchal.
He is not merely transmitting the Ari's terminology. He is attempting to reveal the conceptual unity behind it.
He is not merely transmitting the Ari's terminology. He is attempting to reveal the conceptual unity behind it.
Even the Sefirot are understood according to this principle. Ramchal distinguishes between the fundamental existence of the structure, rooted in Keter and the Supreme Will, and the intelligible unfolding of its governance beginning with Chochmah. Opening 15 explicitly states that one cannot ask for the reason behind the primordial foundation itself because it depends upon the Supreme Will, whereas one can investigate how the subsequent levels operate in the governance of the worlds.
The central vision
If I condense the 138 Gates into one synthesis — this paragraph is my synthesis of the structure, not a quotation from Ramchal — it would be: All multiplicity emerges within one Divine Will.
Creation passes through concealment, differentiation, judgment, fragmentation and repair, but none of these constitutes an independent reality outside God's sovereignty. The structures described by Kabbalah — Sefirot, worlds, Adam Kadmon, Shevirah, Partzufim and Tikkun — describe the ordered processes through which Divine governance leads a seemingly fragmented creation toward its ultimate perfection and toward the complete revelation of Divine Unity.
ADIR BAMAROM - אדיר במרום
Adir BaMarom is one of Ramchal’s major Kabbalistic works, written as a profound commentary on the Idra Rabba, one of the most esoteric sections of the Zohar. The Idra Rabba presents Rabbi Shimon bar Yochai and his companions revealing mysteries concerning the Divine configurations (Partzufim) and the processes of cosmic Tikkun.
But Ramchal does considerably more than explain the difficult symbolism of the Idra. As in Klach Pitchei Chochmah, he seeks to uncover the coherent system of Divine governance (Hanhagah) underlying Kabbalistic language. At the very beginning of Adir BaMarom, he states that the questions raised by the Idra depend upon fundamental principles rooted in the depths of Divine governance and in the process through which Israel and creation are ultimately brought toward their intended good.
A central theme is Tikkun. For Ramchal, the gathering of Rabbi Shimon and his companions in the Idra is itself part of a process of cosmic repair. He famously compares it to Noah’s Ark: just as life was preserved and prepared for the renewal of the world within the Ark, the spiritual Tikkunim accomplished within Rabbi Shimon’s circle are preserved until the world becomes capable of receiving them. Rav Kook later explicitly cites this teaching from Adir BaMarom.
The work consequently explores some of the deepest structures of Lurianic Kabbalah: Adam Kadmon, the worlds of Nekudim and Tikkun, Shevirat HaKelim, Atik, Arich Anpin, Zeir Anpin, the Partzufim, the interaction of Chesed and Din, Divine influx (Shefa), and the processes through which fragmentation is reorganized into Tikkun.
The Idra itself becomes more than a text to interpret. Ramchal understands Rabbi Shimon bar Yochai and his circle as actively participating in the spiritual process they reveal. Their Torah, unity and revelation of hidden wisdom contribute to the Tikkun of reality. This helps explain the exceptional importance Ramchal attributes to the Idra Rabba: he describes it as producing an extraordinary perfection for Rabbi Shimon, his companions and the world itself.
Another important dimension is exile and redemption. Ramchal connects the concealment of Kabbalistic wisdom with the diminished spiritual condition of Israel in exile. The restoration of wisdom therefore belongs to a larger process of restoration: Israel, Torah and creation move from concealment and fragmentation toward Tikkun and revelation.
Central vision
The Idra Rabba describes not merely the architecture of the upper worlds, but a process of Tikkun. The structures and Partzufim of Kabbalah express the ways in which Divine governance transforms fragmentation, judgment and concealment into progressively greater integration. Rabbi Shimon and his companions themselves participate in this process through the revelation of the Torah’s hidden wisdom. Cosmic Tikkun, the restoration of Israel and the revelation of Divine unity therefore become dimensions of one movement toward the ultimate purpose of Creation.
Classes available in English
RAMCHAL
Le Ramhal - Rabbi Moshe Haïm Luzzatto (1707–1746)
Rabbi Moshe Haïm Luzzatto (le Ramhal) était un kabbaliste, penseur, poète et maître d’éthique juif italien, né à Padoue en 1707. Il est considéré comme l’une des figures majeures de la transmission et de l’interprétation systématique de la Kabbale du Ari.
L’un des principes centraux de sa pensée est le "Yihoud Hachem" l’Unité divine : toute la Création, malgré la fragmentation, la dissimulation, le mal et les contradictions apparentes, est gouvernée par une seule Volonté divine et progresse vers la révélation complète de l’Unité de Dieu et la perfection de la Création.
Le Ramhal cherche à révéler la logique profonde qui sous-tend le langage symbolique de la Kabbale, en expliquant les Sefirot, les mondes spirituels, la Shevirah et le Tikkun comme des structures de la Gouvernance divine "Hanhagah", et non comme des entités divines indépendantes.
Parmi ses œuvres majeures figurent Messilat Yesharim, Derekh Hashem, Da’at Tevunot, Klach Pitchei Chochmah et Adir BaMarom.
Après avoir quitté l’Italie, il vécut quelque temps à Amsterdam avant de s’installer en Terre d’Israël. Il mourut en 1746, traditionnellement associé à Acre.
138 Portes de Sagesse — Pitchei Chochmah
DAAT TVUNOT
ADIR BAMAROM - אדיר במרום
אדיר במרום "Majestueux dans les Hauteurs"
Adir BaMarom est l’un des grands ouvrages kabbalistiques du Ramhal — Rabbi Moshe Haïm Luzzatto. Il se présente comme un commentaire approfondi de l’Idra Rabba, l’une des sections les plus ésotériques du Zohar, dans laquelle Rabbi Shimon bar Yohaï et ses compagnons dévoilent les structures du monde divin, notamment à travers les Partzufim et les processus de Tikkun.
Mais le Ramhal ne cherche pas simplement à expliquer le symbolisme complexe de l’Idra. Comme dans le Klach Pitchei Chochmah, son objectif est de faire apparaître la logique de la Gouvernance divine — הנהגה — qui se cache derrière le langage kabbalistique. Les structures décrites par la Kabbale expriment les processus par lesquels la Création est conduite vers sa finalité et son Tikkun.
L’Idra comme processus de Tikkun
Un aspect particulièrement profond d’Adir BaMarom est que le Ramhal ne considère pas l’Idra Rabba uniquement comme un enseignement sur le Tikkun : le rassemblement de Rabbi Shimon et de ses compagnons participe lui-même au processus de réparation.
Le Ramhal utilise à ce propos l’image de l’Arche de Noé. De même que l’Arche préserva la vie au sein d’un monde en destruction afin de permettre son renouvellement, les Tikkunim réalisés par Rabbi Shimon et son cercle constituent une réalité spirituelle préservée en vue du renouvellement futur du monde.
La révélation de la Torah cachée devient ainsi elle-même une force participant au Tikkun.
De la fragmentation au Tikkun
L’ouvrage traverse certaines des structures les plus complexes de la Kabbale lourianique : Adam Kadmon, Nekudim, la Shevirat HaKelim, Atik, Arikh Anpin, Zeir Anpin, les Partzufim, le rapport entre Hessed et Din, le Shefa et les processus du Tikkun.
Mais derrière cette architecture extrêmement technique apparaît un mouvement fondamental :
fragmentation → réorganisation → Tikkun.
La Shevirah, le Din et les états de séparation ne constituent pas la finalité de la Création. Ils appartiennent à un processus dans lequel ce qui est fragmenté doit progressivement être réorganisé et intégré dans un ordre réparé.
Exil, révélation et rédemption
Cette dynamique possède également une dimension historique. Le Ramhal relie l’occultation de la sagesse kabbalistique à l’état d’exil et de diminution spirituelle d’Israël.
La révélation progressive de cette sagesse appartient donc à un mouvement plus vaste de restauration. Israël, la Torah et la Création passent de l’occultation à la révélation, de la fragmentation au Tikkun.
Dans cette perspective, l’étude et la révélation des secrets de la Torah ne sont pas simplement une acquisition intellectuelle : elles participent à un processus spirituel qui concerne l’état même du monde.
La vision centrale
Si l’on synthétise le mouvement profond d’Adir BaMarom — il s’agit ici d’une synthèse, et non d’une citation du Ramhal :
L’Idra Rabba ne décrit pas seulement l’architecture des mondes supérieurs ; elle révèle un processus de Tikkun. Les Partzufim et les structures de la Kabbale expriment les modalités par lesquelles la Gouvernance divine conduit une réalité marquée par la fragmentation, le Din et l’occultation vers une intégration croissante. Rabbi Shimon et ses compagnons participent eux-mêmes à ce processus par leur union et par la révélation de la dimension cachée de la Torah. Le Tikkun de la Création, la restauration d’Israël et la révélation progressive de l’Unité divine deviennent ainsi les dimensions d’un même mouvement vers la finalité ultime de la Création.
Cours en Francais
RAMCHAL
הרמח״ל — רבי משה חיים לוצאטו (1707–1746)
רבי משה חיים לוצאטו (הרמח״ל) היה מקובל, הוגה דעות, משורר ואיש מוסר יהודי־איטלקי, שנולד בפדובה בשנת 1707. הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות במסירתה ובביאורה השיטתי של קבלת האר״י.
אחד הרעיונות המרכזיים בהגותו הוא ייחוד ה׳: הבריאה כולה, על אף הפירוד, ההסתר, הרע והסתירות הנראים בה, מונהגת על ידי רצון אלוהי אחד ומתקדמת לקראת גילויו השלם של ייחוד ה׳ ושלמות הבריאה.
הרמח״ל ביקש לחשוף את ההיגיון הפנימי העומד מאחורי השפה הסמלית של הקבלה, ולהסביר את הספירות, העולמות הרוחניים, השבירה והתיקון כמבנים של ההנהגה האלוהית, ולא כישויות אלוהיות עצמאיות.
בין חיבוריו המרכזיים: מסילת ישרים, דרך ה׳, דעת תבונות, קל״ח פתחי חכמה ואדיר במרום.
לאחר שעזב את איטליה התגורר תקופה באמסטרדם, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. הוא נפטר בשנת 1746, ועל פי המסורת נפטר בעכו.
DAAT TEVUNA דעת תבונות
רבי משה חיים לוצאטו (1707–1746)״דעת תבונות״
הוא אחד מספריו המרכזיים של הרמח״ל העוסקים בהשגחה האלוהית, בתכלית הבריאה ובייעודו הסופי של האדם. במקום להציג את תורת הקבלה באופן טכני וישיר, הרמח״ל מבטא את עקרונותיה העמוקים באמצעות דיאלוג פילוסופי ואמוני.
הספר בנוי כשיחה בין הנשמה לבין השכל.
הנשמה מעלה שאלות יסוד: לשם מה נבראנו? מדוע קיים הרע? מדוע הקב״ה מאפשר חיסרון וסבל? כיצד הבחירה החופשית וההשגחה האלוהית מתקיימות זו לצד זו? ולאן מכוונת ההיסטוריה האנושית?
במרכז תשובתו של הרמח״ל עומד עקרון ייחוד ה׳ — אחדותו וריבונותו המוחלטת של הקב״ה.
אחדות זו היא מוחלטת מעצם מהותה, אך עדיין אינה גלויה בשלמות בתוך המציאות כפי שאנו חווים אותה. ההיסטוריה היא התהליך שבאמצעותו ייחוד זה הולך ונחשף, עד לגילויו השלם. מכאן נובעת אחת ההבחנות המרכזיות בספר בין שתי דרכי הנהגה:
הנהגת המשפט : הנהגה שבה למעשיו ולבחירותיו של האדם יש השלכות, והשכר והעונש פועלים בהתאם לבחירתו•
הנהגת הייחוד : ההנהגה האלוהית העמוקה המכוונת את הבריאה, מעבר למה שנראה לעין, אל שלמותה ואל•
תיקונה הסופי.
הבחנה זו מאפשרת לרמח״ל להתמודד עם שאלת קיומו של הרע. הרע אינו כוח עצמאי העומד כנגד הקב״ה, אלא מתקיים בתוך מצב זמני של הסתר וחיסרון, המאפשר את קיומה של הבחירה החופשית ואת עבודתו הרוחנית של האדם.
בסופו של התהליך, עם הגעת הבריאה לתכליתה, הרע עתיד להתבטל.לאדם יש אפוא תפקיד מרכזי. הוא נברא במצב של חיסרון, אך ניתנה לו האפשרות להיות שותף בתהליך השלמתו. באמצעות בחירה חופשית, תורה, מצוות ועבודה רוחנית, האדם משתתף בתהליך התיקון במקום לקבל את שלמותו באופן פסיבי. לכן, על פי הרמח״ל, ההיסטוריה אינה מקרית אלא מכוונת אל תכלית:
בריאה ← הסתר וחיסרון ← בחירה חופשית ← תיקון האדם והבריאה ← גילוי ייחוד ה׳ ← שלמות הבריאה.
ימות המשיח ותחיית המתים הם חלק מתהליך רחב זה, שבאמצעותו המבנה האמיתי ותכליתה של הבריאה הולכים ומתגלים.
הרעיון המרכזי: אפשר לסכם את ״דעת תבונות״ כך המציאות נראית בתחילתה כמפורדת ומלאת ניגודים, אך היא נעה לקראת גילוי האחדות. מה שנתפס בעינינו כאי־סדר, רע, גלות והסתר מתקיים בתוך תהליך רחב יותר שתכליתו תיקון. האדם שותף באופן מודע בתהליך זה באמצעות בחירתו ועבודתו הרוחנית, עד שאחדותו של הקב״ה, שהייתה תמיד היסוד הפנימי של המציאות, תתגלה בשלמות בתוך הבריאה.מבחינה זו, ״דעת תבונות״ הוא מבוא חשוב להבנת הרמח״ל לפני הכניסה לכתביו הקבליים הטכניים יותר: ״קל״ח פתחי חכמה״ מציג במידה רבה את המבנה והמנגנון של המערכת הקבלית, ואילו ״דעת תבונות״ מסביר את משמעותה, תכליתה והכיוון שאליו היא מובילה.
קל"ח פתחי חכמה
קל"ח פתחי חכמה הוא אחד החיבורים השיטתיים ביותר של הרמח"ל בתורת הקבלה.
מטרתו אינה רק לתאר את הספירות ואת העולמות הרוחניים, אלא להסביר מהי משמעותה האמיתית של השפה הסמלית המורכבת של קבלת האר"י מבחינת ההנהגה האלוהית.
המפתח היסודי נקבע כבר בפתח הראשון:
מאחורי כל ריבוי הבריאה עומד רצון עליון אחד — הרצון העליון.
אין לשום מציאות רצון או כוח עצמאי ונפרד מן האלוהות.
לכן, יש להבין בסופו של דבר את כל המבנה הקבלי כהתגלות וכהשתלשלות של רצון אלוהי אחד זה באמצעות הנהגת הבריאה.
משום כך, אצל הרמח"ל, הקבלה קשורה באופן יסודי לאמונה ולייחוד — האמונה באחדות האלוהית.
מטרתה אינה רק למפות עולמות נסתרים, אלא להבין כיצד מציאויות הנראות כסותרות זו את זו — טוב ורע, הסתר וגילוי, דין ורחמים, חורבן ותיקון — יכולות כולן להתקיים בתוך יקום שבסופו של דבר מונהג על פי תכלית אלוהית אחת.
עיקרון יסודי נוסף הוא שתכלית רצונו של הקב"ה היא להיטיב.
קיומו של הרע אינו מעיד אפוא על קיומו של כוח עצמאי המתנגד לאלוהות.
הרע שייך לסדר זמני שבו הייחוד האלוהי נסתר. ההתגברות הסופית עליו מאפשרת לייחודו של הקב"ה להתגלות. הסיכום המבני של גרינבאום מזהה את החלק המרכזי הראשון בדיוק כעוסק ביחסים שבין אחדות ה', רצונו להיטיב ותפקידו של הרע בגילוי אותה אחדות.
מכאן עובר הרמח"ל להסביר את הספירות. הן אינן האלוהות עצמה, ואף אינן ישויות אלוהיות עצמאיות.
הן שייכות למערכת המסודרת שבאמצעותה הרצון האלוהי מנהיג את הבריאה.
לכן הצורות החזותיות שבהן משתמשת הקבלה הן סמליות. הרמח"ל שולל במפורש כל הבנה גשמית של הספירות ומסביר את הצורות הנבואיות כייצוגים שבאמצעותם מציאויות רוחניות נעשות מובנות לתודעה האנושית.
הדימויים הקבליים הם שפתה של המערכת, ולא מציאותה הפיזית המילולית.
כך, למשל, עיגולים ויושר אינם מעגלים וקווים גשמיים הקיימים במקום כלשהו בשמים.
הרמח"ל מפרש אותם כביטויים לאופנים שונים של ההנהגה האלוהית: עיגולים מבטאים סדר כללי ומקיף יותר, ואילו יושר מבטא הנהגה מובחנת באמצעות חסד, דין ורחמים.
אותו עיקרון מנחה גם את הסברו על אדם קדמון.
אדם קדמון אינו אדם גשמי קדמוני.
הוא מייצג את הביטוי המסודר הראשון של האור הנאצל, בתצורת עשר הספירות על פי הדגם הנקרא:
דמות אדם.
הרמח"ל מקשר מבנה זה לארבע אותיות שם הוי"ה, אשר תחתיהן מתפתחים סדרי ההנהגה האלוהית הבאים.
לאחר מכן מוליך הספר את הקורא דרך המבנים המרכזיים שהתקבלו מקבלת האר"י: אין סוף ← צמצום ← רשימו ← קו ← ספירות ← עיגולים ויושר ← אדם קדמון ← ע"ב / ס"ג / מ"ה / ב"ן ← עולם הנקודים ← שבירת הכלים ← תיקון ← פרצופים ← העולמות המסודרים והנהגתם.
אולם מקוריותו של הרמח"ל טמונה דווקא בכך שהוא אינו משאיר את כל אלה כקטלוג סתום של מנגנונים קוסמיים.
?הוא שב ושואל:מה מגלה המבנה הזה על האופן שבו הקב"ה מנהיג את הבריאה
לפיכך, השבירה — שבירת הכלים — היא חלק מן ההסבר לאופן שבו חיסרון, פירוד והאפשרות של הרע נכנסים אל סדר הבריאה.
התיקון הוא הבנייה המחודשת והמסודרת, שבאמצעותה נעשית הבריאה בהדרגה מסוגלת להגשים את התכלית שלשמה נבראה.
כך הופכת הקוסמולוגיה הלוריאנית המורכבת, בידיו של הרמח"ל, גם לפילוסופיה של ההיסטוריה ושל ההשגחה האלוהית.
הבריאה נעה אל עבר תכלית.
מצבה הנוכחי של המציאות — תערובת של טוב ורע, הסתר, פירוד, מוות וחוסר שלמות — אינו מצבה הסופי.
המערכת כולה נעה לעבר תיקון, שבו התכלית האלוהית הולכת ונגלית, והעצמאות המדומה של הכוחות המנוגדים מתבטלת לבסוף באמצעות גילוי הייחוד.
דבר זה קושר את קל"ח פתחי חכמה בקשר עמוק לדעת תבונות.
דעת תבונות מסביר את אותה תפיסה יסודית בעיקר באמצעות דיאלוג פילוסופי העוסק בהשגחה, ברע, בהיסטוריה האנושית ובשלמות.
קל"ח פתחי חכמה מסביר אותה באמצעות הארכיטקטורה הטכנית של הקבלה.
?במילים אחרות: דעת תבונות שואל: מה הקב"ה עושה עם הבריאה
?קל"ח פתחי חכמה שואל: כיצד מתארת הארכיטקטורה הסמלית של האר"י את התהליך הזה
זו גם הסיבה שהספר חשוב במיוחד להבנת הרמח"ל.
הרמח"ל אינו רק מוסר את המינוח של האר"י. הוא מבקש לחשוף את האחדות הרעיונית העומדת מאחוריו.
אפילו הספירות מובנות על פי עיקרון זה. הרמח"ל מבחין בין עצם היסוד של המבנה, ששורשו בכתר וברצון העליון, לבין התפתחות ההנהגה הניתנת להשגה, המתחילה בחכמה. בפתח ט"ו נאמר במפורש שאין לשאול על הטעם של היסוד הראשוני עצמו, משום שהוא תלוי ברצון העליון, ואילו ניתן לחקור כיצד פועלות המדרגות הבאות בהנהגת העולמות.
החזון המרכזי
אם נרכז את קל"ח הפתחים לכדי סינתזה אחת — הפסקה הבאה היא סינתזה של מבנה הספר ולא ציטוט מדברי הרמח"ל — ניתן לומר:
כל הריבוי נובע מתוך רצון אלוהי אחד.
הבריאה עוברת דרך הסתר, הבחנה, דין, פירוד ותיקון, אך אף אחד מן המצבים הללו אינו מהווה מציאות עצמאית מחוץ לריבונות האלוהית.
המבנים המתוארים בקבלה — ספירות, עולמות, אדם קדמון, שבירה, פרצופים ותיקון — מתארים את התהליכים המסודרים שבאמצעותם ההנהגה האלוהית מובילה בריאה הנראית מפורדת לעבר שלמותה הסופית ולעבר הגילוי המלא של הייחוד האלוהי.
שיעורים זמינים בעברית
Created with
